תולדות הישוב

בקיץ 1950הוקמו מספר אוהלים על גבעת החול מערבית למושב בורגתא, שעלה על הקרקע שנה קודם לכן. באוהלים אלה התישבו כמה משפחות צעירות ומספר רווקים שהגיעו לנמל חיפה באניה טרנסילבניה. העולים, רבים מהם שורדי השואה, הגיעו ל"שער עלייה" וחיכו להגיע מקום בו יוכלו לבנות את ביתם ולהתחיל בחיים חדשים.

גלים גלים הגיעו ראשוני המתיישבים אל הגבעה החשופה, לחול הטובעני בארץ חדשה וזרה. עם הזמן ייהפך המקום החדש לבית. המתישבים הרגישו קרובים זה לזה ודיברו ביניהם אידיש ורומנית, כחלק ממדיניות המוסדות המיישבים, ליצור קהילות הומוגניות מבחינת המוצא. במשך מספר חודשים אנשים באו וחלקם עזבו ופנו למצוא את מקומם ביישוב אחר.

תחושת הארעיות התפוגגה כאשר החלו להיבנות הבתים ראשונים. בניית בית היא בנייה של בטחון, יציבות, קשר ושייכות. במהרה החלו להגיע אמצעי הייצור החקלאיים: שתי פרות וארבע תרנגולות לכל יחידה משקית, ופרד אחד לכל שתי משפחות.

תושבי חניאל קיימו את ערכי מושב העובדים, נעזרו במדריכים חקלאיים ובקשו לעצמם חיים טובים. עם הזמן התבססו החברים במקום, ילדים נולדו ונוצרה קהילה: נבנה בית ספר משותף לארבעת מושבי עמק חפר המזרחי, החגים נחוגו ביחד, אירועים משפחתיים היו אירועים של כל הקהילה.

המשבר הכלכלי של שנות השמונים במאה העשרים, הביא עימו תחלופה גדולה של האוכלוסייה. משפחות צעירות רכשו נחלות ממתיישבים ותיקים שבחרו למצוא את מקומם "בעיר". משפחות צעירות אלה הפיחו חיים חדשים בחברה המושבית וניסו למצוא את פרנסתם מחקלאות – ירקות ופרחים ליצוא, על אף הטלטלות והשינויים שעברו על החקלאות בארץ.